עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' פליצקי

החלטה

בפניי עתירת המבקש – הוא הנתבע, לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן כנגדו ביום 14.06.13 והגיע לידיו, לטענתו, ביום 27.06.13. זאת, בהתאם לסמכותי על פי תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984.

המדובר בתביעת פינוי שהגישה המשיבה 1 – אשר השכירה להורי המבקש דירה השייכת לדיור הציבורי, כאשר היא טענה כי המבקש פלש לדירה, וכי אין הוא זכאי לדיור ציבורי ואין לו כל זכות שבדין להחזיק בדירה. המבקש טען כי הוא זכאי להמשיך ולהחזיק בדירה בהיותו דייר ממשיך, כאשר לטענתו בפועל התגורר יחד עם הוריו במשך שהותם בדירה, אולם הסתיר זאת עיני התובעת, על מנת שזו לא תבטל את ההנחה המגיעה להוריו. המבקש צירף לכתב תביעתו, בין היתר, המלצה מאת מנהלת המחלקה לשירותים חברתיים בבנימינה הממליצה לשקול בכובד ראש את זכאותו לקבל את הדירה ומסמכים ממרכז "מתדון" לטיפול בנפגעי סמים, שאף בהם הומלץ על אישור המשך מגוריו בדירה.

המבקש טען בבקשה שלפניי כי בדעתו להגיש ערעור על פסק הדין, שכן לדעתו פסק הדין מוטעה, משאין בו כל התייחסות לדו"חות הסוציאליים שהגיש ולמצבו, ועל כן עתר לעיכוב ביצוע פסק הדין.

המשיבה מתנגדת לבקשה בכל תוקף. לדעתה, פסק הדין התייחס לכל טענות המבקש ודחה אותן בדין. על כן, לטענת המשיבה סיכויי הערעור נמוכים. כן הוסיפה המשיבה כי מדובר בדיור ציבורי, כאשר ישנן משפחות רבות המתדפקות על שעריה של המשיבה, ועל כן בשל האינטרס הציבורי ועל פי הפסיקה, אין לשעות לבקשות לעיכוב פסק דין לפינוי דירה בדיור הציבורי. המשיבה הוסיפה בעניין זה כי עיכוב ביצוע פסק הדין יביא לפגיעה קשה באינטרס ציבורי, שכן הדבר "יעודד פלישות לדירות ציבורית" ויביא לדחיית הפינוי באמצעות שימוש בהליכים משפטיים. כמו כן, לטענת המשיבה המבקש אינו עומד בקריטריונים הקבועים בכללי משרד הבינוי והשיכון, וממילא אין כל סיכוי שיקבל דיור ציבורי, ואן כן – הרי שלא ייגרם לו כל נזק מדחיית בקשתו.

דיון והכרעה

הכלל הוא כי הזוכה בפסק דין זכאי ליהנות מפירות זכייתו לאחר מתן פסק הדין המזכה (ראו: א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה עשירית, 2009) בעמ' 672) (להלן: גורן). הכוונה להגיש ערעור ואף הגשתו בפועל אינן מונעות מן הזוכה לממש פסק דינו באופן מיידי, אלא בהינתן טעם מיוחד, כאשר הנטל להצדיק מתן סעד זמני ממין זה מוטל על מי שמבקש למנוע בעד הזוכה לפעול על-פי פסק הדין ואינו נטל קל (ראו: בשא 2966/96 אלי עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו פ"ד נ(1) 668). שיקול הדעת שניתן לבית המשפט בהושטת סעד זה עניינה איזון בין זכותו של זוכה ליהנות מפרי זכייתו לבין שמירה על אינטרס החייב שלא יעמוד בפני שוקת שבורה, אם יזכה בערעור (בג"ץ 5580/98 סופר נ' שר העבודה והרווחה פ"ד נד(4) 319). בדונו בעיכוב ביצוע פסק הדין על בית המשפט לשקול סיכויי ההצלחה בערעור, וכן השאלה אם לא יינתן צו לעיכוב ביצוע, אך יזכה המערער בערעור – האם יהא זה בלתי אפשרי או קשה להשיב המצב לקדמותו (ראו למשל: בשא 86/89 ישראל הרפז נ' עופר אחיטוב פ"ד מג(1) 334). כאשר מאזן הנוחות מביא למצב שבו כפות המאזניים מעויינות, בדרך כלל תיטה הכף לטובת הזוכה בפסק הדין (ע"א 10052/07 סולומון נ' כפר גדעון אגודה חקלאית (פורסם בנבו, 23.12.2007)).

בענייננו, לא הצביע המבקש על טעם מיוחד, ולמעשה לא הצביע על טעם כלשהו לעיכוב ביצוע פסק הדין, מלבד טענתו שבכוונתו להגיש הודעת ערעור, אשר כאמור, אינה מזכה כשלעצמה במתן צו לעיכוב ביצוע של פסק דין.

באשר לסיכויי זכייתו בערעור, נראה כי לאור הטענות המועלות בבקשה שלפניי סיכויים אלה אינם גבוהים, שכן דו"חות סוציאליים אינם מסייעים לזכאות לדיור ציבורי, ועל המבקש לעמוד בקריטריונים שנקבעו בכללי משרד הבינוי והשיכון – כדי שהתביעה כנגדו תידחה. פסק הדין אינו הופך להיות מוטעה רק משום שבית המשפט לא התייחס לדוחות סוציאליים ולמצבו של המבקש, שכן המחלוקת בין הצדדים היא אם המבקש הוא "דייר ממשיך" הזכאי להמשיך להחזיק בידרה ועל המבקש היה להוכיח תנאים אחדים להוכחת מעמדו כ"דייר ממשיך" ותנאים אלה לא הוכחו.

באשר לנזק שייגרם למבקש אם יבוצע פסק הדין, הרי שכאשר מדובר בפינוי אדם מדירת מגורים, הכלל הוא כי בית המשפט ייטה לקבל בקשה לעיכוב הליכי פינוי, אף אם סיכויי הערעור אינם גבוהים , שכן ישנו חשש שאם יפונה המבקש ולאחר מכן יזכה בערעורו, קרוב לוודאי שהנכס יהא כבר תפוס בידי אדם אחר, והוא לא יוכל לחזור לשם (ראו: גורן, עמ' 677; י' זוסמן "סדרי הדין האזרחי" (מהדורה שביעית, 1995) עמ' 859-860; רע"א 5368/01 יהודה נ' עו"ד תשובה, כונס נכסים פ''ד נח(1) 214; רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אמר פ"ד נו(1) 529, 534). ברם, אם יימצא כי סיכוי הערעור קלושים הם, דינה של בקשת עיכוב הביצוע להידחות, אף אם מדובר בפינוי מדירת מגורים (ראו: ע"א  9062/06 קוקיס נ' עיריית פתח תקווה (11.02.2007)), שכן לא בכל הנסיבות עולה הדבר לכדי טעם המצדיק עיכוב הפינוי (ראו: עא 2526/10 שלמה זילברמן נ' עו"ד שפלר ישראל בתפקידו כמנהל מיוחד (12.04.2010)). בנוסף, בגדרי מאזן הנוחות יש לשקול את האינטרס הציבורי שעניינו שמירה על מקרקעי ציבור. הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר מחומר הראיות שנפרש בפניי תוך כדי ניהול התובענה, עולה כי שמונה משפחות זכאיות לדיור ציבורי באזור מצויה הדירה ממתינות לפינוי דירה לשם איכלוסן. כך או כך, במקרה ויזכה המערער בערעור, הרי יהיה זכאי לקבל דירה חלופית.

שקלתי אם בפניי אחד מאותם מקרים חריגים שבהם בית המשפט לא יעכב ביצועו של פסק דין המפנה נתבע מדירת מגורים ולאחר לא מעט לבטים מצאתי כי באיזון הראוי, ובשל הקושי להחזיר את המצב לקדמותו למקרה והערעור יתקבל (שכן הדירה תאוכלס ע"י דייר אחר), יעוכב ביצועו של פסק הדין באם יפקיד המבקש סך 18,000 ₪ בקופת בית המשפט לפיצוי המשיבה בגין נזקיה למקרה והערעור יידחה, כל זאת תוך 10 ימים (כאשר ימי הפגרה במניין הימים). לא יופקד הסכום תוך התקופה האמורה, יפקע צו עיכוב ביצועו של פסק הדין והמשיבה תוכל להמשיך בביצועו של פסק הדין.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ח' אב תשע"ג, 15 יולי 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: